מכתב תודה, שירה אוקטובר 2011
אני תמיד אזכור את שיחת הטלפון הראשונה שלי עם סימה. הייתי בעבודה וכאשר עניתי לה דיברתי באותו הלך רוח שאפיין אותי באותה תקופה. הייתי לא נעימה על גבול האגרסיבית. בדיעבד הסתבר לי שלא רק אני הרגשתי ככה, גם סימה הרגישה את זה. להגדיר את מצבי אז "הלך רוח" יהיה ייפוי המציאות, כי אחרי הכל זו הייתי אני, 100% אני.
אני ראיתי את האגרסיות שלי מקבלות ביטוי בהבעת הפנים שלי שנהייתה נוקשה. מה שאפיין את חיי אז היו הרבה רגשות לא טובים. רגשות שיצאו החוצה בכעס, בחוסר סובלנות. ימים רבים התאפיינו ב"צלילות" , בירידות אנרגיה, למצב של דכדוך ועצב.
אך לא זה הדבר אשר הביא אותי בסופו של דבר לסימה. כאשר הגעתי לסימה, הייתי בשליש הראשון להריוני, ואע"פ שההריון היה מתוכנן שקלתי אז לבצע הפלה. הדבר שהפחיד אותי יותר מכל היה להביא את ילדי לחיי כפי שהיו אז, כאשר ה"צלילות" לדכדוך היו חלק אינטגרלי מהם. לדעת שבקרוב ילדך הולך להיות חלק מחיים כאלה – לא הייתי מוכנה לזה. פחדתי להיות אם עצובה, אם דכאונית.
הלכתי לטיפולים שונים לפני שהגעתי לסימה. הייתי מטופלת אצל פסיכולוג ואצל מטפלת אלטרנטיבית. הטיפולים הללו היו טיפולים דרך שיחות. מכל מטפלי למדתי, אך "הגרעין הקשה" של מצבי לא השתנה. החכמתי, למדתי, עשיתי אך עדין......
לכן, כאשר בחרתי ללכת לסימה בעקבות המלצה של חברה הגעתי אליה מתוך אמונה שלמה ביכולתה, גם אם אין לי את הידע והנסיון להבין את דרך הטיפול שלה. כזו אני, היה ואני בוחרת ללכת בדרך מסוימת אני שלמה עם זה לחלוטין. ולכן, את האמון שלי נתתי לסימה וסימה נתנה לי חיים טובים יותר במתנה.
זה מצחיק, היו ימים שידעתי שהיא מטפלת בי מרחוק. פשוט הרגשתי את האנרגיות שבי , אך זה התבר לי בדיעבד היה רק קצהו של הקרחון. לאט לאט התחלתי לשים לב שרוב הימים אני מסתובבת בהרגשה חיובית. משהוא בי החל באופן יציב להרגיש נעים, להרגיש טוב. ראיתי איך המבט בעיני השתנה, עייני היו צלולות יותר, חדות יותר, יפות יותר. לאט לאט, שמתי לב שכבר תקופה אני לא "צוללת. איפה זה נעלם תהיתי. איך?
אבל היי, זו הייתי אני. 100% אני. רק לאחר כמה חודשים, כאשר עברתי תקופה מספיק ארוכה ראיתי שכל זה מתורגם לבחירות ולמעשים שהתחלתי לקחת בחיי. אני מאושרת מהאמהות. אני מאושרת שעזבתי את עבודתי שהגיעה לרוויה. אני מאושרת שהתחלתי ללמוד יוגה. אני מאושרת לחלוק את חיי עם האהובים עליי.
תודה לך סימה.
שירה א.